מדובר בשם כללי למספר עילות תביעה משפטיות שלא נופלות במסגרת דיני החוזים, הנזיקין או במערכת דינים אחרת.
המשמעות היא שצד אחד התעשר על חשבון צד אחר שהפסיד כשהדבר לא מגיע לו.
כלומר, אדם קיבל שלא בהתאם להוראה מפורשת נכס, שירות או טובת הנאה אחרת, חייב להחזיר בעל הזכות המקורי את שקיבל שלא כדין או את שוויו (השבה או פיצויים).

הסעד העיקרי שדיני עשיית עושר ולא במשפט מקנים הוא סעד ההשבה (השבת ההתעשרות):
השבה בעין – במקרים בהם הנכס הוא נכס ממשי יש להשיבו.
השבת שווי – כאשר מדובר בהתעשרות מופשטת, יש להשיב את הסכום הכספי כפי שוויו

חובת השבה
1. (א) מי שקיבל שלא על פי זכות שבדין נכס, שירות או טובת הנאה אחרת (להלן – הזוכה) שבאו לו מאדם אחר (להלן – המזכה), חייב להשיב למזכה את הזכיה, ואם השבה בעין בלתי אפשרית או בלתי סבירה – לשלם לו את שוויה.
(ב) אחת היא אם באה הזכיה מפעולת הזוכה, מפעולת המזכה או בדרך אחרת.
המצבים בהם סעיף 1 משמש בסיס לעילות תביעה הם מגוונים, כך למשל במצבים בהם הזוכה נטל מרכושו של המזכה וכן על מצב בו המזכה העניק מיוזמתו את ההתעשרות לזוכה.

פטור מהשבה
2. בית המשפט רשאי לפטור את הזוכה מחובת ההשבה לפי סעיף 1, כולה או מקצתה, אם ראה שהזכיה לא היתה כרוכה בחסרון המזכה או שראה נסיבות אחרות העושות את ההשבה בלתי צודקת.
"זה נהנה וזה לא חסר" (תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף כ', עמוד א').
אם אדם אחד הרוויח וחברו לא הפסיד, אין להשיב את ההתעשרות.

היסודות של עילה זאת הן:
התעשרות: גידול של כמות הנכסים של הזוכה כולל בעתיד.
שלא על פי דין: שלא מכוח דין, חוק או חוזה.
על חשבון המזכה: התעשרות הזוכה מנעה את התעשרותו של המזכה.