סעיף 7 לחוק הספורט, התשמ”ח 1988 מחייב את ארגוני ו/או אגודות הספורט לבטח את הספורטאים הנוטלים חלק בתחרויות ספורט המאורגנות על ידם ו/או מטעמם.
כאמור ביטוח זה הוא ביטוח בסיסי ולא יכסה את הנזק האמיתי במידה ועקב הפציעה תקטע הקריירה של הספורטאי. על כן מומלץ לעוסקים בספורט מקצועני להרחיב את הכיסוי הביטוחי שלהם בביטוח תאונות אישיות ו/או אבדן כושר עבודה מתאים.
לרוב הספורטאים המקצוענים מוכרים כעובדים ובינם לבין אגודת הספורט לה הם שייכים מתקיימים יחסי עובד מעביד. ככל שהתאונה ארעה במהלך פעילות ספורטיבית מקצוענית היא עשויה לענות להגדרה של תאונת עבודה.
במקרה זה מומלץ להגיש תביעה לדמי פגיעה נגד המוסד לביטוח לאומי ולאחר מכן תביעת נכות. ככל ובעטיה של התאונה יקבעו לספורטאי אחוזי נכות הוא יהיה זכאי למענק או קצבה בהתאם לשיעור הנכות, כאשר אחוזי נכות בין 9-19% תענקנה מענק חד פעמי ונכות מעל 19%עשויה להעניק קצבה.
פציעות במסגרת חדר כושר:
פציעות בחדר כושר, בניגוד לפציעות במסגרת ארגוני ספורט, מחייבות להוכיח כי הייתה רשלנות כלשהי אשר מכון הכושר אחראי לה, והיא אשר גרמה לפציעה. כך למשל, אם מתאמן נפצע כתוצאה ממכשיר לא תקין, אם ארעה הפסקה פתאומית של פעולת ההליכון והמתאמן נפל ונחבל, אם פציעה ארעה כתוצאה מהכוונה לא נכונה ו/או לא מספיקה של מדריך הכושר, אם משקולת השתחררה ופגעה במתאמן – וכיוצ"ב עוד אינספור סיטואציות המקימות חובת אחריות לבעלי מכון הכושר ואי לכך באות בגדר רשלנות שבגינה ניתן לתבוע ולקבל פיצוי הולם.
