הליך פירוק חברה מרצון הינו הליך וולנטרי אותו יוזמים בעלי מניות בחברה (להבדיל מפירוק שנגרם עקב היקלעותה של החברה למצב של חדלות פירעון), המעוניינים לסגור את החברה ולחדול מהפעילות העסקית במסגרתה, הליך פירוק חברה מרצון רלוונטי לבעלי מניות שהגיעו לכדי החלטה, כי החברה אינה שימושית להם יותר, כי לא צפויה בה עוד פעילות מניבה או שמא הם מעדיפים להוציא ממנה את הונם, במטרה לנתב את כספם לאפיק השקעה כדאי יותר מבחינתם.
מורכבותו של ההליך משתנה מחברה לחברה בהתאם לנסיבותיה. המורכבות עשויה להיות מושפעת בין היתר ממספר בעלי המניות בחברה והתפלגות אחזקותיהם, מהיקף הנכסים שבבעלותה, שיעור החובות על שמה ועוד פרמטרים נוספים שעלינו לבחון טרם ניגשים למלאכת הפירוק. לעניין זה יודגש, בחינה מדוקדקת של מצב החברה לאשורו, לפני תחילת הליך הפירוק, מסייעת לנו לבחור את המסלול המתאים והיעיל ביותר עבור החברה אשר את פירוקה מבקשים, שכן לצד ההליך הרגיל של פירוק מרצון, בחוק קיימים מסלולי פירוק נוספים, כגון פירוק בהליך מזורז, שניתן ליישום במקרים מסוימים או פירוק על ידי בית המשפט.
הליך פירוק מרצון שלא באמצעות בית המשפט
על אף שפירוק חברה מרצון מתבצע בהסכמתם של לפחות רוב בעלי המניות בחברה, הרי שגם במקרה זה יש ללמוד היטב את כל הניואנסים המשפטיים וההליכים הנדרשים כדי להשלימו ולהכיר את כל הוראות החוק הרלוונטיות לעניין זה. כך למשל, בהתאם לחוק החברות, תשנ"ט-1999 ההחלטה בדבר פירוק חברה מרצון צריכה להתקבל במסגרת אסיפת בעלי המניות, וזאת לאחר שהוברר על ידם כי החברה סולבנטית ויש ביכולתה לפרוע את כל חובותיה תוך 12 חודשים (או לחילופין – להצהיר כי אין לחברה חובות כלל).
השלב הבא בתהליך זה הינו הגשת הבקשה לפירוק. חשוב לשים לב כי יחד עם הבקשה לפירוק מרצון, על הדירקטורים יהיה להגיש לרשם החברות תצהיר חתום ומאומת בדבר כושר פירעונה של החברה. יובהר, כי ללא תצהיר זה, לא יתאפשר להתחיל בהליך פירוק החברה מרצון.
ממועד קבלת החלטה על פירוק החברה, ההליך נתחם אל סד זמנים סדור ועקבי. כך למשל, תצהיר בדבר כושר פירעונה של החברה, יהיה תקף לעניין פירוק החברה למשך 90 יום, ועל החברה יהיה לכנס בתוך תקופת זמן זו אספת בעלי מניות אשר על סדר יומה תועלה ותידון ההצעה בדבר נקיטה בהליך פירוק מרצון.
עוד יצוין, כי במסגרת החלטת החברה בדבר פירוק החברה מרצון, עליה למנות נאמן שיהיה אמון על בניית תוכנית להשבת חובות החברה (ככל שקיימים), כינוס נכסיה וחלוקת הכספים הנותרים בין בעלי המניות.
עם קבלת הבקשה לפירוק החברה מרצון, הרשם יורה על פרסום הערה בדבר בקשת הפירוק ברשומות, וממועד זה ניתנת לכל מאן דהוא שיש לו השגות לעניין פירוקה של החברה, להגיש את התנגדותו למהלך.
עם סיום תפקידו של הנאמן, יערוך הנאמן דוח מסכם על אודות פעילותיו במסגרת הליך הפירוק ויכנס אסיפה כללית לאישור הממצאים שעלו בדוח זה, טרם הגשתו לרשם.
רק לאחר ביצוע כל אלה, יידרש הרשם לשאלת חיסולה של החברה, והחלטתו לאשר את פירוקה, תינתן רק לאחר שנסתיימו כל הפעולות המנויות מעלה ובתנאי שלא הוגשו התנגדויות כלשהן לפירוק החברה.
ההליך מסתיים בכך שהרשם בוחן את הבקשה ואת דוח הנאמן, ואם מוצא שהתקיימו מלוא התנאים המנויים בחוק, מודיע על חיסולה של החברה.
מסלול פירוק מרצון בהליך מזורז
לצד ההליך הרגיל לפירוק מרצון, חוק החברות מציע דרך נוספת לחיסולה של החברה והיא על ידי הליך מזורז של פירוק מרצון, אשר תכליתו, לקצר עבור חברות נעדרות כל פעילות עסקית וחשבונאית, את אורכו של הליך הפירוק. הליך זה אורך פחות זמן, ובאמצעותו ניתן להגיע לחיסולה המשפטי של החברה, בתוך כארבעה חודשים בלבד ממועד קבלת החלטת אסיפת בעלי המניות בדבר הפירוק המבוקש.
ואולם, תחילה, על מנת שחברה תהיה רשאית להגיש פירוק מרצון בהליך מזורז, יש לבחון האם היא עומדת בקריטריונים הבאים:
- לחברה אין נכסים.
- לחברה אין חובות, מלבד חובות שהצטברו על שמה בגין אגרה שנתית לרשם החברות.
- נגד החברה אין הליכים משפטיים תלויים ועומדים ולא מתקיימים נגדה הליכי אכיפה מנהליים.
בהתקיים כל אלה, החברה תהא רשאית להגיש בקשה לפירוק חברה בהליך מזורז, אשר יחסוך מבעליה זמן וטרחה לא מבוטלים.
ההליך המזורז מתאים לטיפול בחברות אשר לא החלו בפעילות עסקית כלשהי או שחדלו לעסוק בה, בנוסף לתנאים המפורטים לעיל, ועל מנת שבקשת הפירוק מרצון בהליך מזורז תיבחן, יש לצרף לבקשה אישורים על שם החברה, המעידים על סגירת התיקים ברשויות המס או לחילופין, אישור מרואה חשבון של החברה בדבר היעדר פעילות.
לעניין זה, יובהר, כי על עו"ד שמטפל בפירוק חברה מרצון, לעמוד בקשר הדוק עם רואה החשבון המלווה של החברה, ולקבל ממנו את כל המידע הרלוונטי על אודות פעילותה ולוודא כי זה יספק את כל האישורים החשבונאיים הרלוונטיים לסגירת החברה.
סגירת החברה בזמן יכולה לחסוך עבור בעלי מניותיה כספים רבים אותם נאלצות החברות להוציא על אגרה המשולמת מדי שנה לרשם החברות ועל הגשת דוחות תקופתיים לרשויות המס, וכן לחסוך מעצמם את המטרד המיותר הנגרם להם עקב החובות המוטלות עליהם מכוח הדינים השונים, המופנים גם כלפי חברה הנעדרת כל פעילות עסקית.