מהי עתירה מנהלית?

עתירה מנהלית היא הליך משפטי המוגשת לבית המשפט המחוזי ביושבו כבית משפט לעניינים מנהליים, במטרה לתקוף החלטה של רשות מנהלית, מעשה, או מחדל, החלטה מנהלית היא החלטה של גוף ציבורי, כגון ממשלה, עירייה, או רשות סטטוטורית אחרת.

היחוד של ההליך המנהלי

ההליך המנהלי שונה מההליך האזרחי בכך שהוא מתמקד בביקורת השיפוטית על פעולות הרשות המנהלית, מעשה או מחדל שביצעה כלפי האזרח, יש רבים כאלו. בהליך האזרחי, בית המשפט בוחן את היחסים בין שני צדדים פרטיים, ואילו בהליך המנהלי, בית המשפט בוחן את חוקיות פעולותיה של הרשות המנהלית, במעשיה או בהחלטותיה ביחס לאזרח.

ההחלטה המנהלית 

כל החלטה של רשות מנהלית ניתן להביא אותה לביקורת שיפוטית באמצעות עתירה מנהלית, למעט החלטות ספציפיות שנקבעו בחוק שאין בסמכותו של בית המשפט המחוזי לדון בהן, והן שמורות רק לדיון בפני בית המשפט העליון ביושבו כבית המשפט הגבוה לצדק, בידיו קיימת הסמכות השיורית לדון כמעט בכל עניין, שהוא מוצא  כי עליון לדון בו.

הצורך בהוכחת פגם מנהלי

כדי להצליח בעתירה מנהלית, יש להוכיח כי ההחלטה המנהלית שנתקפת לוקה בפגם מנהלי. פגם מנהלי הוא כל חריגה מהוראות הדין, העדר חוקיות במעשה או במחדל, או בהחלטה של הרשות או כל פעולה שנעשית שלא כדין. הפגם המנהלי יכול להיות פגם מהותי, כגון חריגה מהוראות הדין באופן מהותי, או פגם פורמלי, כגון חוסר סמכות, או אי התקינות של ההליך המנהלי. המשותף לכל הפגמים, הוא כי על מנת שיהיה מקום לערב את בית המשפט, יש צורך להראות כי זכות יסוד , או זכות בת  אשר מוקנית לאזרח, נפגעה על ידי הרשות המנהלית במעשיה או במחדל בו נהגה כלפי האזרח.

שיקול דעת של בית המשפט המחוזי

בית המשפט המחוזי ביושבו כבית משפט לעניינים מנהליים, הוא בעל שיקול דעת רחב אשר בקצה אחד שלו, בסמכותו לדחות את העתירה המנהלית, לקבל את העתירה וליתן את הסעד הנדרש לעותר, או לקבל את העתירה בצורה חלקית, בית המשפט יכול לבטל את ההחלטה המנהלית שנתקפת, או לשנותה, או לקבל את העתירה על דרך של מתן הסעד לעותר.

בית המשפט יבחן את העתירה המנהלית על פי העילות שהוצגו בה, וכן על פי הנסיבות הספציפיות של המקרה. בית המשפט יבחן, בין היתר, את חוקיות ההחלטה המנהלית, את מידת הנזק שנגרם לעותר, ואת האינטרס הציבורי, כאשר לרוב, עיקר תשומת הלב של בית המשפט לעניינים מנהליים מצויה בתחום של לחפש את האיזון בין האינטרס של העותר לבין האינטרס הציבורי, עליו הוא מופקד להגן, מתוקף מדיניות הריסון המשפטי אותה אימץ לעצמו.

שיהוי בהגשת עתירה מנהלית

יש להגיש עתירה מנהלית תוך 45 יום ממועד קבלת ההחלטה המנהלית שנתקפת. אם לא הוגשה העתירה תוך 45 יום, היא עשויה להידחות על הסף, ועורך הדין צריך לדעת כיצד להתמודד עם טענת השיהוי, במטרה לעבור את המחסום אשר נמצא לפניו.

ישנן מספר חריגות לכלל השיהוי, אשר מהווה מחסום , והוא חוסר חוקיות מובהקת בפעולת הרשות המנהלית, במצב זה, מתכרסם המחסום הסטטורי של השיהוי על פי ההלכות אשר הותוו על ידי בית המשפט הגובה לצדק בפסיקותיו השונות, או לחילופין טענת השיהוי נידחת על ידי בית המשפט מקום בו טענה זו נטענת על ידי הרשות, ולא נמצא שמתקיימים המבחנים של בית המשפט העליון, אשר יש בהם כדי לקבל את טענת השיהוי, כאשר המבחן העיקרי הוא פגיעה באינטרס הציבורי, או בסדר הציבורי, מקום שהעותר השתהה זמן רב ממועד מתן ההחלטה.

כאמור, הגשת עתירה מנהלית היא הליך משפטי מורכב, הדורש מומחיות משפטית וניסיון בתחום המנהלי. על מנת להגביר סיכוייך בהליכים כגון דא, עליך להיות מיוצג על ידי עורכי דין טובים אשר יוכלו לסייע לך להצליח בעתירה המנהלית שלך ולקבל את הסעד כנגד הרשות השלטונית מקום שבו הוא מוצא על פי חוות דעתו, כי קיים פגם של ממש היורד לשורשו של עניין ואשר יש בו כדי להצדיק את התערבות בית המשפט המחוזי.