תיעוד – תיעוד כל הפרטים שאפשר כגון: זירת התאונה, הרכב המעורב, מסמכי הנהג המעורב (רישיון נהיגה, פוליסת ביטוח ועוד).

חשוב ביותר לקחת  פרטי עדים לתאונה במידה ויש כאלה.

אישור משטרה – חשוב לדווח למשטרה ולקבל אישור על כך שהתרחשה תאונה.

טיפול רפואי – במקרים של נזקים גופניים או נפשיים חשוב מאוד לקבל טיפול רפואי (גם במקרה של נזק קל!) ויש לוודא שכל הפרטים על הנזק מצויינים בסיכות הרפואי (במידה ונפצעתם באחד מאברי הגוף אך הדבר לא צויין בסיכום הרפואי יהיה קשה מאוד להוכיח לאחר מכן את הפגיעה).

קבלת יעוץ משפטי – עורך הדין ידע לכוון אתכם מה נדרש וחשוב לעשות ומה הדרך הכי נכונה עבורכם שבה כדאי לפעול.

נהג שרישיונו פקע עקב אי תשלום אגרה, עדיין זכאי לפיצויים! (להבדיל מי שנהג ללא רישיון נהיגה מסיבה אחרת).

לדוגמא, הולך רגל אשר נבהל עקב בלימה פתאומית של רכב, נפל ונפגע וזאת ללא כל מגע פיזי עם הרכב הבולם.
כן! החוק אינו מציב תנאי, שהפגיעה בהולך הרגל תהיה במגע פיזי עמו, והנפגע יהיה זכאי לפיצויים ממבטח הרכב.

השאלה היחידה הרלבנטית היא קיומה של פוליסת ביטוח חובה ורישיון נהיגה תקף. שאלת האשמה רלוונטית לפגיעות הפח ברכב (נזק פח).
נהג הרכב זכאי לפיצוי בגין נזק גוף, כך גם כמובן בתאונה עצמית בה הנפגע היה המעורב היחיד בתאונה (למשל פגיעה במעקה, רמזור וכו') וברור לגמרי כי התאונה נגרמה באשמתו. הנפגע יהיה זכאי לפיצוי מחברת הביטוח.

כן, פגיעה שנגרמה בזמן כניסה או יציאה מהרכב נכנסת להגדרה של תאונת דרכים וכן גם פגיעה שנגרמה בזמן תיקון דרך (למשל החלפת גלגל, דחיפת רכב וכו׳).

תקופת ההתיישנות להגשת תביעה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים הינה 7 שנים מקרות התאונה.

במקרה של קטין תקופת ההתיישנות הינה 7 שנים מיום הגיעו לגיל 18, היינו עד גיל 25 (עד גיל 18 יתבע באמצעות הוריו ולאחר מכן באופן עצמאי).

לא! חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, אינו מחריג פגיעות גוף שנגרמו במסגרת נהיגה תחת השפעת אלכוהול ובהתאם לכך גם פוליסות ביטוח החובה לרכב אינן מחריגות פגיעות אלו.

חשוב לציין – הדברים נכונים לגבי נזקי הגוף בלבד. בכל הנוגע לנזקי הרכוש אשר נגרמו לרכב, הרי שפוליסות מקיף רבות מחריגות נזקים שאירעו בעת נהיגה בשכרות, ובמסגרת פוליסות אלו לא ישולמו לנהג השיכור פיצויים בגין נזקי הרכוש שנגרמו לרכב.

תאונה אשר מתרחשת כאשר העובד עושה את דרכו אל מקום העבודה מן המקום בו הוא לן אף אם אין מעונו (קרי – גם אילו ישן שם כדרך קבע וגם אילו לא) אל המקום בו הוא עובד – היא תאונת עבודה.

יחד עם זאת, החוק מתיר עצירת ביניים בדרך לעבודה או בחזרה ממנה בשני מצבים ספציפיים:

לצורך הורדת ילדים במוסד חינוכי לרבות בתי ספר, גנים ומעונים, לטובת קיום מצוות תפילת הבוקר בבית כנסת.

הפסיקה הנוכחית קובעת כי דמי הפגיעה יעמדו על עד 75% מן הסכום אשר התובע דיווח עליו בפני הביטוח לאומי, כאשר בוחנים את 3 החודשים אשר קדמו לחודש הפגיעה כאינדיקציה שלאורה נקבעים דמי הפגיעה עבורו.

תאונות דרכים שהתרחשו בדרך לעבודה, בדרך מהעבודה או במהלך העבודה עשויות להיכנס גם לחוק הפלת"ד וגם לענף נפגעי עבודה בביטוח לאומי אך בכל מקרה לא יתקבל "כפל פיצוי". לשאלה האם לפנות ראשית לביטוח הלאמי ורק לאחר מכן להגיש תביעה כנגד חברת הביטוח אין תשובה חד משמעית ויש לבחון את היתרונות והחסרונות בכל מקרה ומקרה.

בתביעות כנגד הביטוח הלאומי ישנה "התיישנות יחסית" אם התביעה מוגשת לאחר שנה.

על פי חוק תאונת דרכים בדרך לעבודה, יש לתבוע את הביטוח הלאומי תוך 12 חודשים מהמקרה, כדי להימנע מכניסתו להתיישנות. קיים יסוד סביר להניח כי במוסד לביטוח לאומי יסתכלו על העיכוב בעין ביקורתית ולכן מומלץ שלא להמתין עם הליך התביעה ולהתחיל בו בהקדם האפשרי.

כאשר אדם מבצע תאונת דרכים בדרכו מביתו לעבודה, בדרכו מלקוח חזרה למקום עבודתו, בדרכו לפגישה, מסירת משלוח וכדומה, הוא ייחשב כמי שתאונת הדרכים שלו היא גם פגיעת עבודה ובגינה קיימת זכאות לפיצוי ולזכויות מחברת ביטוח החובה של הרכב ומהמוסד לביטוח הלאומי. תאונה זו תיחשב ללא קשר לשאלת אחריותו של הנפגע לתאונה וגם ללא קשר לסוג השימוש שלו בדרך, כהולך רגל, נוסע ברכב, נהג או רוכב.

תאונת דרכים מוגדרת על פי חוק כאירוע שנגרם כתוצאה משימוש ברכב, כך שגם פגיעה בעת תיקון דרך שמתייחס לרכיבים חיוניים לנהיגה תוגדר כתאונת דרכים. בנסיבות אלו, חל על הפגיעות מהתאונה חוק הפלת"ד (פיצויים לנפגעי תאונות דרכים) ובמסגרתו יקבל הנפגע פיצויים וללא קשר לאשמתו או אחריותו בתאונה.

לדוגמה, מצב שבו נהג רכב שיצא מרכבו כדי לתדלק, החליק על הדלק שנשפך מהמשאבה ונפצע כך שכף ידו נשברה. וועדה רפואית של המוסד לביטוח הלאומי העניקה לו 5% נכות.

כמובן שלא כל עצירה ויציאה מן הרכב נחשבת לתיקון דרך ולכן בבואו לפסוק מתייחס בית המשפט לשאלת התנאים שקובעים מהו "תיקון או טיפול דרך ברכב". הפסיקה בנושא מתייחסת למספר תנאים מרכזיים:

1. תיקון דרך שהתרחש כחלק ממהלך שלם של הנסיעה ברכב (כולל שלבי העלייה והירידה לרכב).
2. תיקון דרך כתוצאה מאירוע בלתי צפוי או פתאומי, שיש בו הכרח כדי לאפשר את המשך הנסיעה.
3. הבעיה איננה מורכבת ואינה מחייבת בעל מקצוע.
4. טיפול המבוצע ברכב עצמו או באחד מרכיביו.