עתירות מנהליות:

סעיף 5 במסגרת חוק בתי המשפט לעניינים מנהליים קובע, כי בית משפט לעניינים מנהליים מוסמך לדון במסגרת משפט מנהלי בשלושה הליכים: עתירה מנהלית, ערעור מנהלי, תובענה מנהלית. בנוסף לכך, לבית משפט לעניינים מנהליים קיימת סמכות לדון בעניין מנהלי אחר שנקבע בחוק אחר כי הוא ידון בו.

במאמר זה נתמקד בהליך הנפוץ ביותר בפני בית משפט לעניינים מנהליים שהנו כמובן – עתירה מנהלית.

עתירה מנהלית מה זה?

עתירה מנהלית הוא הליך משפטי שבו ניתן לתקוף החלטה שניתנה על-ידי רשות מנהלית, לרבות העדר החלטה או מעשה או מחדל של הרשות. במסגרת העתירה על העותר להוכיח בפני בית המשפט כי התנהלותה של הרשות הייתה לקויה ו/או שההחלטה שהתקבלה לוקה בחוסר סבירות חריגה, ושנפל בה פגם מהותי באופן המצדיק את התערבותו של בית המשפט.

לבתי המשפט המחוזיים קיימת סמכות לדון בעתירות מנהליות מכוח חוק בתי משפט לעניינים מנהליים, תש"ס-2000, סמכות שעד לחקיקת חוק זה הייתה נתונה רק לבג"צ, כאשר התוספת הראשונה לחוק זה מונה את הנושאים שיהא בית משפט לעניינים מנהליים מוסמך לדון בהם בעתירה נגד החלטה שניתנה על-ידי רשות מנהלית.

באילו נושאים ניתן להגיש עתירה מנהלית?

בענייני ארנונה, חופש המידע, חינוך, מועצות דתיות, דיני מכרזים, החלטות של רשויות לפי חוק העמותות, רישוי עסקים, החלטות של רשויות מקומיות, עתירות על פי חוק התכנון והבניה (למעט בנושא פיקוח על חריגות בניה, אכיפה ועונשין לרבות בגין קנסות מנהליים בגין עבירות בניה, החלטות של מינהל האוכלוסין ועוד.

עד מתי ניתן להגיש עתירה מנהלית?

סעיף 3 במסגרת תקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000 קובע, כי עתירה מנהלית תוגש ללא שיהוי לפי נסיבות הענין ו- "ולא יאוחר מארבעים וחמישה ימים מיום שההחלטה פורסמה כדין, או מיום שהעותר קיבל הודעה עליה או מיום שנודע לעותר עליה, לפי המוקדם", זאת ככל ולא נקבע מועד אחר בנושא הספציפי בו מעוניין העותר להגיש את עתירתו.

כלומר להבדיל מתביעות אזרחיות רגילות בהן ההתיישנות היא 7 שנים, עתירה מנהלית יש להגיש לא יאוחר מ-45 יום ממועד מתן ההחלטה וללא שיהוי לפי נסיבות העניין. לעתים אף אם העותר יגיש העתירה תוך פרק זמן זה עשוי בית המשפט לעניינים מנהליים לדחות אותה בשל שיהוי, זאת בעיקר במקרים בהם מדובר בנושא שבמהותו הוא בעל דחיפות, אך למרות זאת העותר השתהתה בהגשת העתירה.

צו הריסה מנהלי:

תכליתו של סעיף 238א לחוק התכנון והבנייה, שמכוחו מוצאים צווי הריסה מינהליים על-ידי ראשי ועדות התכנון והבנייה, הנה מתן מענה מיידי ויעיל למיגורה של תופעת הבנייה הבלתי חוקית, תוך שמירה על שלטון החוק – בכלל, ועל דיני התכנון והבנייה – בפרט.
צווי הריסה מינהליים נועדו לסלק על-אתר בנייה בלתי חוקית, בעודה בחיתוליה, כדי למנוע קביעת עובדות מוגמרות בשטח. השופטים מתייחסים לצו ההריסה כאחד מהאמצעים החשובים והאפקטיביים שהוקנו לרשויות התכנון לשם אכיפה יעילה של הפרות חוקי התכנון והבנייה, ומיגור עבירות הבנייה באיבן, אשר חיוני להפעילו נוכח מימדיה הנרחבים של הבנייה הבלתי חוקית והצורך לעקור מן השורש תופעה פסולה זו שהייתה לרעה חולה במחוזותינו (רע"פ מלכיאל נ' מדינת ישראל).

במקרים רבים ניתן להגיש בקשה לבית המשפט לביטול/עיכוב צו הריסה מינהלי