חוזה נִכְרָת כאשר יש "הצעה וקיבול", בהתאם לדרישות פרק א' של חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973. "הצעה", בהתאם לדרישות החוק, היא פנייה של אדם לחברו המעידה על גמירת דעתו של המציע להתקשר עם הניצע בחוזה, והיא טומנת בחובה את הפרטים המהותיים הכלולים בהצעה.

"קיבול", בהתאם לדרישות החוק, הוא הודעת הניצע שנמסרה למציע ומעידה על גמירת דעתו של הניצע להתקשר עם המציע בחוזה לפי ההצעה. מקובל לסבור כי משמעות דרישת גמירת הדעת היא כוונה רצינית ושלמה להתקשר בחוזה המסוים עם האדם המסוים. על מנת שתהיה התחייבות חוזית, נדרש אפוא שהצדדים לחוזה יהיו מודעים להתחייבות שהם נוטלים על עצמם, ושתהיה להם כוונה להיכבל משפטית בחוזה המסוים. כלומר האם היתה כוונה מקדמית ליצירת יחסים משפטיים במערכת היחסים הנדונה.

לדוגמא: האם ההתחייבות ניתנה במסגרת יחסים עסקית או מסגרת יחסים אינטימית בין מכרים, וזאת בנוסף לשאלה של המדיניות המשפטית הכללית שבה ניתן להוציא מגדר דיני החוזים התחייבויות שלא ראוי ונכון לעסוק בהן במסגרת הדין.

גמירות דעת זה הרצון האמיתי להתקשר בחוזה, כוונה רצינית, החלטית ומגובשת של צד בחוזה להתקשר בהסכם משפטי מחייב עם צד מסויים. המבחן אותו ייבחן בית המשפט כדי להתחקות אחרי גמירות הדעת של הצדדים הוא חיצוני בו יבחנו נסיבות עריכת ההסכם בעיני האדם הסביר. כלומר, האם אדם סביר באותן נסיבות היה מתכוון למה שנטען בנושא שבמחלוקת.

מסויימות זוהי פירוט הפרטים. ככל שרמת הפרטים בהצעה מפורטת יותר כך היא נחשבת מסויימת יותר. הצעה אשר מכילה את הפרטים נחשבת להצעה רצינית המביאה לידי ביטוי את כוונות הצדדים (גמירות הדעת).

דרישת המסוימות אינה שיהיה פירוט של כל סעיף ועניין שבחוזה אלא רק את הסעיפים המספקים כדי שהחוזה ישתכלל ויהיה תקף בין הצדדים. יש לציין כי גם חוזה לא שלם יכול להיאכף על ידי בית המשפט אם זה יגיע למסקנה כי זאת היתה כוונת הצדדים בעת החתימה, ובית המשפט מוסמך להשלים את הפרטים החסרים בעצמו.

עקרון תום הלב הוא עקרון על בתחומי משפט שונים ובכך חולש גם על דיני החוזים. 

תום לב במשא ומתן:  קיימת חובה על הצדדים בעת קיום המשא ומתן להתנהג בהגינות ולגלות את כל הפרטים הרלוונטים שעשויים להשפיע על גמירות הדעת של הצד האחר להתקשר בחוזה מחייב. אם צד אשר לא יגלה פרט מהותי אשר עשוי היה להשפיע על גמירות הדעת של האחר, יהיה רשאי האחרון לבטל את החוזה בטענות כגון חסור תום הטעיה וטעות. 

תום לב בעת קיום החוזה: הצדדים נדרשים להתנהג בדרך מקובלת והוגנת כפי שמקובל במקרים דומים, בין צדדים דומים ולשתף פעולה בדרך שתאפשר את קיום החוזה ותתחשב באינטרסים החוזיים גם של הצד האחר.

בית המשפט ייבחן את התנהגות הצדדים בראיה אובייקטיבית בעיני האדם הסביר.

נשיא בית המשפט בדימוס אהרון ברק: "אדם לאדם – לא זאב ולא מלאך, אדם לאדם – אדם" 

באופן עקרוני ביטול חוזה כשלעצמו ניתן על ידי הודעה לצד השני זמן סביר לאחר שנודעה סיבת הביטול. אם הצד השני לא התנגד אז החוזה מבוטל. במקרים בהם הצד השני יתנגד לביטול החוזה נדרש לפנות לבית המשפט ולהסביר מהי את סיבת הבקשה לביטול ולשכנעו כי זאת הדרך הכי טובה. בית המשפט יכול לבטל את החוזה כולו, רק חלק ממנו, לתת הוראות שיתקנו את הנדרש ויביאו להמשך קיומו ועוד.

לא מומלץ לבטל חוזה באפון חד צדדי מבלי להתייעץ מראש כדי להימנע מהפרת חוזה לא חוקית ולהיות חשופים לסנקציות שונות כגון פיצויים. יש לבחון את הנסיבות של החוזה ואת העילות האפשריות לבקשה לביטולו כדי להימנע מטעויות (האם מדובר בפגמים בעת כריתת החוזה, הפרת חוזה ועוד).