פגיעה בעבודה יכול שתהא אירוע תאונתי נקודתי ויכול שתהא נזק בריאותי שהתגבש אצל המבוטח במהלך שנות עבודתו.

מטרת הביטוח לנפגעי עבודה הינה לפצות עובדים במענק חד פעמי או בקצבה חודשית לכל ימי חייו, זאת בהתאם לאחוזי הנכות שיקבעו ע"י הועדה הרפואית שבפניה יופיע ותדון בעניינו.

פעמים רבות, המוסד לביטוח לאומי דוחה תביעות להכרה בתאונות עבודה.

הדחיה יכולה להיות: 

• בטענה אין די ראיות לעצם התרחשות האירוע או האירועים הנטענים.
• בטענה  כי אין קשר סיבתי רפואי בין האירוע הנטען לבין הנכות שנגרמה.
• בטענה שהמבוטח כלל לא סבל מאי כושר עבודה בשל האירוע.
• בטענת שיהוי.
• בטענת התיישנות .
• ועוד שלל טענות אפשריות.

היוועצות בעורך דין המתמחה בתאונת עבודה בשלב מוקדם של ההליך, תאפשר להגיש את התביעה בדרך הנכונה, בצירוף הראיות התומכות בה, תוך הימנעות מטעויות שיוכלו להקשות על ההכרה בתאונת העבודה בהמשך.

על פי סעיף 12 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז – 1956, ניתן לצרף נכויות אלו באמצעות תביעה נפרדת לצירוף דרגות נכות רק כאשר מתקיימים שני תנאי סף  כדלקמן: 

התנאי הראשון הוא שכתוצאה מאופיין המצטבר של הנכויות מצמצם המבוטח בדרך קבע את הכנסתו מעבודה לפחות 50%.  

התנאי השני הוא שלפחות אחת מהנכויות נמוכה מ – 20% ושצירופן יגיע ל – 20% ומעלה, באופן שיזכה את המבוטח בקצבה במקום מענק ואין זה משנה אם הנכויות הינן בגין תאונת עבודה או בגין מחלת מקצוע. 

לשם הדוגמא: ניתן לצרף למשל שלוש נכויות מפגיעות עבודה שונות בשיעור של 10% כל אחת או למשל שתי נכויות, האחת בשיעור 20% והשנייה בשיעור 10%.

 מצד שני, לא ניתן יהיה לצרף שתי נכויות מפגיעות שונות בשיעור 10% כ"א, שכן לפי חישוב שיטת הנכות המשוקללת (ולא אריטמטית) הקבועה בסעיף 11 לתקנות, צירוף שתי נכויות כאמור מביא ל – 19% נכות בלבד. 

הסבר: 

• ברירת המחדל היא כי אדם נמצא בכשרות של 100%.
• 10% נכות משאיר את אותו אדם בכשרות של 90% (10% מתוך 100% = 10%).
• 10% נכות נוספים נספרים מה 90% שאותו אדם נמצא כעת (10% מתוך 90% = 9%).
• סה"כ: 10%+9% = 19%.

מעבר לזכאות בקצבה במקום מענק, יתרון נוסף הטמון בהליך צירוף הנכויות הוא שהבסיס לחישוב תגמולי הנכות המצורפת הכוללת, יחושב לפי הפגיעה בעבודה, בה היה בסיס השכר של המבוטח הגבוה ביותר מבין הפגיעות.